מותה ומותה של הבאָבע יוכבד

יוכבד לבית פישמן , אשתו של רבי זורח אלתר מושלי , הסבא רבא שלי , הייתה אישה עבת בשר , טובת לב ואהובה על הבריות . מוקיריה וידידיה קראו לה הבאבע יוכבד , כי כמו סבתא טובה דאגה לכולם . בתה של הבאבע יוכבד שרה , לימים סבתא שורה שלי , הייתה נערה פעלתנית , מלאת מרץ ותושייה , שאהבה את האווירה החופשית ששררה בנווה צדק . שרה הייתה עגלגלה , פניה מלאות ועיניה בורקות , וכבר בגיל צעיר הייתה צדקת גמורה . היא סעדה חולים , וככל שהיה לאל ידה עזרה לבנות עניים . כשמלאו לה חמש עשרה שנים העיבה עננה שחורה על עולמה . אמה הבאבע יוכבד עשתה יד אחת עם דודתה של שרה להשיא אותה לדודנה שמואל , שנמנה עם העדה החרדית בירושלים . כמנהג הימים ההם הוחלט על השידוך בלי לשאול את פי הנערה . כששמעה על כך שרה , נדרכה . היא לא הייתה מוכנה לקשור את חייה בחיי חתן בן העדה החרדית וגם לא להעתיק את מושבה לירושלים , שאווירת הקודש בה השרתה עליה מחנק . השכם והערב הביעה שרה את התנגדותה לשידוך . דמעותיה קרעו את השמים , אבל כל מאמציה עלו בתוהו . אמה ודודתה התעלמו לחלוטין ממחאותיה . הן לא מצאו כל פגם בחתן המיועד — בחור ירא שמים שמזונותיו מובטחים ...  To the book