כעוף החול

השנה תקצ " ז ( . ( 1837 רייזה וישראל ב " ק התכוננו , כדרכם בקודש , לצאת לבית הכנסת לתפילת מנחה . לפתע נשמעה דפיקה עמומה בדלת . כשזו נפתחה , נתגלה לפניהם פלאח ערבי זקן , שחוח גו ושעון על מקלו . כאפייה דהויה כיסתה את ראשו , וגלבייה מהוהה הסתירה את גופו המידלדל . פניו היו אפורות וחרוצות קמטים , ועיניו הבוהקות שידרו כאב וסבל . כשהוא נאנק מכאב , סרהב בישראל ב " ק שימציא מזור למכאוביו . ישראל קפא לרגע על עמדו . הוא , שהכיר את כל ערביי צפת , תמה על שמעולם לא פגש זקן מיוחד זה , אבל מיד התעשת והחל למשמש בגופו . רייזה ניסתה לומר שעליהם להזדרז כדי שלא לאחר לתפילה , אבל ישראל השתיקה . " אינני יכול להפנות עורף לאדם חולה המתדפק על דלתי " , אמר לרעייתו , " אלוהים יסלח לנו אף אם נאחר לתפילת המנחה " . הוא התכופף לעבר הישיש הדואב ושאל למקור כאביו . משהבין את טיב מצוקתו , פנה לחדרו להכין את המרקחת . לפתע רעשו אמות הספים , והקירות סביב התנודדו , האדמה נעה תחתיו , והרהיטים התהפכו והתגלגלו לכל עבר . ישראל שמע את צעקותיה המבוהלות של רייזה , " רעידת אדמה , רעידת אדמה " , אבל הוא לא היה יכול לחוש אליה כל עוד ח...  To the book