|
מבוא למ & כת יזייכ ! מן התורה אדם מקבל טומאה מאב הטומאה אבל אינו מקבל טומאה מוולד הטומאה , אלא שחכמים גזרו טומאה על הידיים , שאם נגע אדם בידיו בראשון לטומאה , אף על פי שגופו לא נטמא , ידיו נעשות שנייות לטומאה ופוסלות את התרומה שנגעו בה . וכן גזרו חכמים שכתבי הקודש מטמאים את הידיים הנוגעות בהם . אלו הן תקנות קדומות , ואחר כד הוסיפו עליהן , שאפילו אין ידוע אם נטמאו הידיים , הן מן הסתם בחזקת טומאה , הואיל וידיים עסקניות הן , ודרכן ליגע בטומאה ובמקומות מזוהמים , וגזרו שאם נגעו ידיים סתמות בתרומה הן פוסלות אותה מאכילה . ולא עוד אלא אפילו האוכל חולין , מצווה עליו לרחוץ את ידיו לפני האכילהי . רחיצה זו קרויה במשנה ' רחיצת ידיים ' ( עירובין א ' י . ועי ' חלה א ' , ט וביכורים ' ב ' , א ) , ובברייתא ' נטילת ידיים ' ( תוספתא ברכות ר , ב — ג ובבלי שם נ ' ב' ב וירושלמי שם פ ' ח , ה ' ב _, ספרי קרח , סוף פיסקה קטז _, ועוד ) , לפי שאמרו : ' נותנים לידיים ' ( א ' , א — ב ) , כלומר נותנים ( השמשים ) מים מכלי על הידיים ( של המסובים לאכול ) או ' נוטלים לידיים ' ( ברכות ח ' ב , ד , ועוד ) , היינו נוטלים מי...
To the book
|
 הוצאת דביר תל-אביב
|
|