ב. ימי הביניים

לדעת ליברמן , הראב " ד היה אחד הראשונים שהשתמש בשיטה של חילופי האותיות גם בפירוש המקרא , כך למשל פירש : ' " ולא יעבטון ארחותם ' [ יואל ב , ז ] כמו ולא יחבטון , כלומר לא יכשלו בדרכיהם בשום חבטה " . רמב " ן , בפירושו לתורה , נתן דעתו לחילופים בין עיצורי הגרון והציג אוסף עשיר של חילופים מלשון חז " ל . הוא פירש את תתעמר שבפסוק " לא תתעמר בה " ( דברים כא , יד ) : " לא תתאמר , מלשון רוממות וגדולה [ ... ] ' יתאמרו כל פועלי און ' [ תהלים צד , ד ] " , ומעיר : " ושימוש העי " ן והאל " ף כאחד מורגל בלשון " . אחר כך עובר רמב "ן להדגמה מלשון חכמים : " ובלשון חכמים עומדות — אומדות , בקיאין — בקיעין , עדין—אדין , ערכי הדינים — ארכי , עריס — אריס . ושנינו חלב כדי גמיעה ושאלו בגמרא גמיעה או גמיאה , ותירצו הגמיאיני נא מעט מים , ואעפ " כ אומרים ממנו מגמע וגומע ופולט , אבל מגמע ובולע . ובמשנה במס ' כלים בתוספתא שנינו מרדא במקום מרדע [ בבא בתרא ג , ה ] . ואין מקפידין כלל בחילוף שתי האותיות הללו וכן במקומות הרבה " . וכן עמד רמב " ן על חילופי ע — ח . בפירושו לדברים ( ב , כג ) הוא כותב : " ועל דעתי העוים הם הח...  To the book