ו. צורה והיסטוריה

בספרו הרס התבונה ( 1962 ) אומר ג ' לוקץ ' שקרהתיחום בין מרות לחיים - עבור יונגר - עובר בין הפציפיזם הבורגני של רפרכליל ^ ויימאר לתוקפנות ] הפררסית ; רמנית ^ יונגר , כמו שפנגלר , לא טרח להוכיח את עליונותו של הקפיטליזם על הסוציאליזם ; אך בניגוד לשפנגלר , יונגר ( והיםלר ) עשה ככר שימוש דמגוגי כשם הפרולטריון . יש לזכור ש י הצורה ' התקיימה כבר כאחת מהקטגוריות המרכזיות של הוויטליזם ; בשקיעת המערב ( 1923 ) שפנגלר מזכיר את ' הצורה ' המכוונת להבנת הרבדים : ' צורה וחוק , משל רמרשג , סמל ונוסחה , לכולם מקורות שונים . מה שנמצא לפנינו הם היחסים בין חיים למורת , בין בנייה להרס . ההבנה , המושג הורס את פעולת '' התפיסה " .. האמן או ההיסטוריון המקורי מכין באינטואיציה כיצד דבר מתפתחת 16 שפנגלר מרחיב את שיטת האנלוגיה , כאבחנה מרכזית של ההיסטוריה , למורפולרגיה כללית , שיטת סמלים , או למה שהוא מכנה ' פיסיוגנומיה ' של ההיסטוריה , הפירוש הסימבולי של יונבר למציאות ההיסטורית הושפע אפוא משפבגלר : משמעות הצורה המורפולוגית של ראיית ההיסטוריה היא שהצורות שולטות על ידי סמלים ומטפורות , ומארגנות את המציאות ההברתית כ...  To the book