על הפסוקים במדבר כה, א-ב, 'ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן', דורש ספרי במדבר פיסקא קלא: 'באחרונה חזרו לעשות להן מרזיחין והיו קוראות להן ואוכלין'. הוראתו הראשונית של 'מרזח' היא 'משתה', אולם בפולחנות האליליים בארץ-ישראל ובסביבותיה קיבל מרזח זה אופי של הוללות ופריצות. מסורת הספרי וזיהוי של מרזח כמיומס הייתה ידועה גם לתושביה הנוצרים של ארץ- ישראל, כפי שעולה ממפת מידבא, שבה נכתב מתחת לציור של כרך-מואב (:) [Χαρ[αχμωβα