פרק ד התיאורים: המצב, הבחינה, הכלי (הזמן והמקום) והתכלית (אלחאל, אלתמייז, אלט'רף ואלגאיה)

הוראתו של תמייז מנצוב הערבי . ואכן תרגם ר ' יונה את המילים הללו במנצוב . מילות " לעשר ולחכמה " תרגמן ר ' יונה במילים גנא וחכמה ; לרוב — במילת כת ' רה ; לטהר — במילות צפא ונקא ; לרע — במילות רדאה והזאלה ; לגוע — במילות פנא והלאכא ; למקנה — קניה ומלכה . הניתוח שעמד ביסודו של התרגום הזה מתענב לתוך ניתוחם של מדקדקי ערב . הללו סבורים שאלתמייז הוא מנקול מן אלפאעל , או מנקול מן אלמפעול , כלומר אלתמייז היה אלפאעל או אלמפעול באותו משפט עצמו שבו הוא משמש עתה תמייז של אלפאעל או של אלמפעול ( רייט , ב , עמ' . ( 123 לפיכך אני משער שר ' יונה תפס את מבנה המשפטים הללו כך : . 1 ויגדלו העשר והחכמה של שלמה מן העשר והחכמה של כל מלכי הארץ . . 2 ואת הארזים נתן כרבוי השקמים אשר בשפלה . . 3 ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכטהר השמים עצמם . . 4 לא ראיתי רעות כהנה בכל ארץ מצרים . 5 האם תמנו גויעה ומות ( ועיין קא , . ( 18 . 6 ויקם שדה עפרון ... למקנה אברהם . ניתוח זה ניתן להבינו רק על סמך הקטגוריה התחבירית הקרויה תמייז , והוא לא הובן עם שנדדו המרכזים היהודיים מתחום התרבות של הערבים לתחום התרבות ה...  To the book