העיצורים הסותמים g , k , d , t , b , p ( המכונים בג " ד כפ " ת ) תעתיקם , γ , χ , δ , θ , β , φ כגון β ωφφαα באפו ( ל , ו ) , β ιθεδερ ברדתי ( ל , י ) , ε μ χαθθε אמתך ( ל , י ) , εθ λ χαθα תהלתך ( לה , כח ) , φ λ υαγα פלגיו ( מו , ה ) , νοχχει יכון ( פט , לח ) . העיצורים הלא קוליים k , t , p מובעים ככלל באותיות . χ , θ , φ פאול קאהלה ( גניזה , עמ ' 182 — 180 ) הסיק מכך שבמסורת המשושה לא היו לעיצורים האלה אלופונים המותנים בסביבה פונטית , כלומר הם נה ֱגו תמיד סותמים p , t , k או תמיד חוככים . f , θ , x טענה זו זכתה לדיון ער בספרות המחקר , ונראה שקוטשר פירש נכון את העובדות . לדבריו , בעברית הקדומה העיצורים הסותמים היו לא מנושפים ( שלב א ) . במרוצת הזמן רכשו הסותמים את תכונת הנישוף שלא הייתה פונמית ( שלב ב ) , ולאחר מכן נוצרו להגאים האלה האלופונים החוככים המותנים בתנועה שלפני העיצור ( שלב ג ) . בה בעת ביוונית היה הנישוף תכונה פונמית מבחינה ( שלב : ( α היו בה שלושה עיצורים סותמים לא קוליים לא מנושפים k , t , p המיוצגים ב , κ , τ , 9 ולידם שלושה עיצורים מנושפים k , t , p המיוצגים ב . χ , ...
To the book