|
|
זולת העבודות העוסקות בתעתיקים גרדא יש התייחסות לתעתיקי אוריגנס בדקדוקים של העברית המקראית . גוטהלף ברגשטרסר ציין את חשיבות מסורות העברית ובהן התעתיקים ואף התווה דרך למחקר העתידי של התעתיקים . פאול קאהלה ( גניזה ) ביסס על תעתיקי המשושה כמה מן הרעיונות שלו באשר לדקדוק העברית הקדומה . אולם מי שהיה הראשון לעמוד על תרומת תעתיקי אוריגנס להבנת תורת ההגה של העברית הוא החוקר הדני כריסטיאן סראו . אגב דיונו בחוק פיליפי הראה סראו שהתעתיקים היווניים מציגים את ההבחנה הקדומה באורך התנועות : השתמר בהם ההבדל בין e קצרה ( המיוצגת ב ε ) ל ē ארוכה ( η ) ובין o קצרה ( ο ) ל ō ארוכה ( . ( ω סראו טען שהתעתיקים משמרים את ה e הקדומה כהווייתה , בעוד במסורות הניקוד של היהודים ה e הקצרה נעתקה ל . a דעתו התקבלה ואף בוססה במחקריהם של בלאו ושל קימרון . אך עדיין נותרו פרטים השנויים במחלוקת ; למשל בלאו סבור כי האות ε שכנגד הסגול הטברני בתעתיקים , כגון ειει יחיה , μ α σ ε מחסה , משקפת תנועה ארוכה , ואילו קימרון תומך בדעתו של סראו . על כל פנים התעתיקים מתאימים לסברות החוקרים על קיום e קצרה ו ē ארוכה ועל o קצרה ו ...
To the book |
|
|