בשנת 2011 הופיעה פרופ׳ תמר רוס לפני תלמידי החוג למחשבת ישראל שבאוניברסיטה העברית והרצתה על דרכה כחוקרת וכאשת רוח . תיאורה האינטלקטואלי והקיומי כפי שעלה בנאומה היה מפעים , מכיוון שהוא אפשר להשקיף על דרכי השתלשלותו וצמיחתו של המחקר האקדמי במדעי היהדות בפרט , ובמדעי הרוח בכלל . להלן אנסה למנף את מהלך מחשבתה ולתעלו לתיאור חיוניות הכרת הזיקה שבין החוקר , זהותו ומחקרו ( עמדה מוכרת כבר משלהי המאה העשרים ) , ואבקש לטעון כי ידיעת והבנת מושא המחקר נמצאים חסרים , אם המחקר מרוכז רק בבחינת תאוריות מופשטות ( ורבליות או טקסטואליות ) . בעקבות דיון זה אעסוק בשאלה מהו ״ידע״ ומהי ״ידיעה״ , ומה התנאים ההכרחיים לרכישתם . תמר רוס תיארה בהרצאתה את ״הפער בין לימודים אקדמיים לבין לימודים במסגרת דתית״ ; פער שראתה אותו בחיוב . היא סברה - כסטודנטית צעירה - שהגישה האקדמית ( שלא כלימוד תורה בישיבות , שהוא סוג של לימוד ״השקפה״ או ״אמונה״ ) מאפשרת ״מעין מבט מלמעלה״ , הבנת הטקסטים מתוך פרספקטיבה חיצונית אוניברסלית ואובייקטיבית . בדברי רוס הולך ומתבלט הפער , החיובי בתחילה והמטריד בסופו , בין האקדמי לקיומי ( ואצטט בהרחב...
To the book