ממערכה משותפת למערכה נקודתית

והזנחתם ללא קשר למצבם הפיזי , כפי שנעשה בשכונות רבות ביפו וכן בוואדי סאליב בחיפה , אומצה בשכונות מסוימות הפרקטיקה של פינוי התושבים והעמדת הבתים הערביים למכרז , כך שיירכשו בידי יהודים אמידים . בשלב ראשון מימשו מדיניות זו בעיר העתיקה בצפת ובשכונת נחלאות בירושלים , שנועדו למגורי אמידים ואמנים . אישור חוק פינוי ובינוי שכונות שיקום , שהעניק לצווי הפינוי תוקף משפטי עדכני , הלחץ הגובר מצד הממסד הממשלתי והעירוני וההידרדרות הפיזית תברואתית של השכונות , האיצו את התרוקנות השכונות הערביות לשעבר שנקבעו לפינוי . במצב זה , הדגש במערכה הציבורית להגנת זכויות התושבים עבר מהמישור של מאבק המבוסס על שיתוף פעולה ותיאום בין ועדי השכונות השונות למישור של מתן תמיכה ועידוד לתושבי אותן שכונות , שבהן התעכב הפינוי מסיבות שונות , או שהפכו בשלב מסוים למוקד הלחץ הממסדי לפינוי סאלמה , גבעת עמל , שייח ' מוניס , באסה , עג ' מי וגבעת עליה . בשכונת באסה , למשל , רכשה חברת מרכזים בבעלות הקבלן ארליך במחיר נמוך במיוחד את מרבית השטח לצורך הקמת מבנה גדול עבור בתי מלאכה . למשפחות בשכונה הוצאו צווי פינוי . היו משפחות שנטלו את הפ...  To the book