פינוי המשפחות היהודיות מבתים שהיו בבעלות ערבים

האזורים הראשונים בשטחה של ת " א יפו שהוגדרו יעד לפינוי השני ( הפינוי הראשון היה של התושבים הערבים ) היו הכפרים בצפון תל אביב ובמרכזה , שהפכו בפועל שכונות עירוניות : שייח ' מוניס , סאלמה וג ' מאסין ; ושכונות צריפים ששכנו על קרקע שהייתה שייכת לערבים — נורדייה וסומייל . הקרקע בשכונות הערביות לשעבר בתל אביב הפכה יעד לעסקות נדל " ן תכופות , שכן ערכה הכספי עלה במהירות . עסקות נדל " ן אלה נערכו בדרך כלל עוד בטרם סוכמו הסדרי פינוי עם התושבים , ואלה נותרו בבתיהם תחת איום מצד החברה הפרטית / ההסתדרותית לפנותם . החברות הרוכשות , שנעזרו גם בבתי המשפט , אילצו תושבים בשכונות אלה להתפנות תמורת פיצוי נמוך , שרק עם נטילת משכנתא מעיקה אפשר לרכוש דירה קטנה באזור מגורים אחר . יוצא דופן היה הפתרון שהושג בשכונת נורדייה , כאשר כמחצית מהמשפחות שהתגוררו בה שוכנו בבניינים שהוקמו בתחומה . עד 1948 ניצבו בנורדייה כ 200 צריפים שהוקמו על קרקע בבעלות אחד מבני משפחת חינאווי ביפו . אחרי קום המדינה , הופקעה הקרקע והועברה לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים , ובהמשך — לרשות הפיתוח . כבר במאי 1953 נקבע במו " מ בין ועד השכונה לב...  To the book