פרק שני הסללה, מצוקה ומחאה

אחרי קום המדינה , וביתר שאת בעקבות העלייה ההמונית מעיראק ומצפון אפריקה , טופחו בקרב הממסד הפוליטי והאקדמי היהודי , שהיה רובו ככולו אשכנזי , סטריאוטיפים גזעניים לגבי נחיתותם כביכול של יוצאי הארצות הערביות , הלא הם " עדות המזרח " . הדעות הקדומות נועדו להצדיק את ההסללה בתחומי התעסוקה , המגורים והחינוך ואת ההדרה של תרבותן . דוגמא לדעות הקדומות של הממסד כלפי עולים אלה , שהחזיקו מעמד שנים ארוכות , הם דבריו של מרדכי נמיר כשר העבודה מטעם מפא " י בדיון שנערך במליאת הכנסת ב 28 בינואר , 1958 בנמקו את התנגדות הממשלה להצעת הסיעה הקומוניסטית בדבר הנהגת דמי אבטלה : " הרוב המכריע של מחוסרי עבודה אצלנו הם עולים חדשים , שעצם הבעיה של הכנסתם למעגל העבודה ולמושגי עבודה ולהרגל טכני של מלאכת כפיים היא המהפכה הגדולה ביותר של חברתנו ומהפכה אינדיבידואלית עמוקה ביותר בלבו , בנפשו ובגופו של כל עולה . עולים חדשים , אשר רובם לא עבדו מעולם , ואשר צריכים לעבור כאן את הכיתה הראשונה של בית ספר לעבודה , ונפתה אותם על ידי מתת כסף ? על ידי סיוע כספי ? עד שאותם עולים ישקלו בדעתם אם כדאי להם לצאת לעבודה או אולי כדאי להם ל...  To the book