ההליך הפלילי כמשחק שחמט: מעמדו של הנפגע במסגרת דוקטרינת פסילת הראיות

מאת מיכל טמיר ודנה פוגץ ' מאמר זה עניינו שתי מהפכות המתחוללות בו - זמנית במשפט הישראלי , אך ללא נקודת השקה עד כה : פיתוח הכלל הפסיקתי של פסילת ראיה אשר הושגה שלא כדין ומתן מעמד לנפגעי עבירות . בתחילת דרכו של המשפט הישראלי הדגישו בתי המשפט את חשיבותו של ערך גילוי האמת במשפט הפלילי . ניסיונות של סנגורים לפסול כתבי אישום או להשיג הקלות כלשהן עבור הלקוח בשל טעויות דיוניות של רשויות החקירה או התביעה נדחו בדרך כלל על ידי בתי המשפט . נקודת מפנה הייתה חקיקתו של חוק - יסוד : כבוד האדם וחירותו בשנת . 1992 חוק היסוד אמנם אינו כולל הגנה על זכויות דיוניות בהליך הפלילי , אך בתי המשפט גזרו זכויות אלה מההגנה על כבוד האדם . בשנת , 2006 בהלכת יששכרוב , קבע בית המשפט העליון כלל פסילה פסיקתי המקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיה שהושגה שלא כדין . במסגרת שיקול הדעת מובאים בחשבון מכלול של שיקולים כמו מהות הפגם , מידת השפעתו על הראיה , חשיבותה של הראיה ואיזון אינטרסים כללי בין הצורך באכיפת החוק ובין הפגיעה בזכויות הנאשם . בעניין יששכרוב דובר בעבירה ללא קרבן , כך שנפגעי העבירה הוזכרו במסגרת האינטרס הציבורי , ...  To the book