(ב) טיעון הנגד

ניתן להשתמש בטיעון נגד שיישב את הסתירה וינסה להראות כי דוקטרינת הקנטור איננה יכולה להוכיח את אי - הנכונות התיאורית של תזת אי - הרלבנטיות . טיעון כזה הציבו הארד ומור כשניסו להראות שההתחשבות ברגש בדוקטרינת הקנטור איננה יכולה לשמש תקדים שיכשיר את בחינת המניע צופה פני העבר שנעשית בעבירות השנאה . לדעתם ניתן לראות ברגש תנאי הכרחי לגיבוש הגנת הקנטור המסורתית מחד גיסא , ולטעון באופן קוהרנטי מאידך גיסא שמתן רלבנטיות למניעים צופי פני עבר מהווה סטייה מגבולותיו המוכרים של המשפט הפלילי המהותי . אנסה להציג ולפתח את הטיעון . על פי טיעון הנגד , הגנת הקנטור ניתנת לנאשם בגלל הפגיעה ביכולתו לשלוט בעצמו . אבדן השליטה העצמית פוגע ביכולת הבחירה שלו . לכן אשמתו פחותה מזו של נאשם שביצע את אותו מעשה כאשר שלט בעצמו באופן מלא . במובן זה , דוקטרינת הקנטור אנלוגית להגנת הכורח ואיהשפיות . אמנם שתי האחרונות פוטרות את הנאשם לחלוטין , ואילו הגנת הקנטור רק מפחיתה את האשמה מרצח להריגה , אבל הרעיון הוא זהה . אף שהמעשה שנעשה הוא רע ובלתי חוקי , לא צודק בקובעו שהנאשם צריך להוכיח אותם במאזן הסתברויות , ולא רק להטיל ספק שמא ...  To the book