|
|
את ההתעלמות של תיאוריית המשפט האנגלו - אמריקנית מן ההבחנה בין רגש המחולל פעולה לרצון שיושג יעד שעושה כן , אמחיש לסיום על ידי עיון בגישתם של פלטשר ובינדר לסוגיית ההבחנה בין כוונה למניע . פלטשר , אולי בכיר התיאורטיקנים של המשפט הפלילי בחצי המאה האחרונה , הבהיר כשנדרש להגדיר בהגדרה מקיפה את צורת היסוד הנפשי של כוונה , כי במודע הוא איננו נכנס לשדה הבעייתי של ניסיון להבחין בין מניע לכוונה . הוא הגדיר בקצרה מניעים כמטרה סופית או טעם סופי לפעולה . עם זאת , אחת הדוגמאות שלו למניע הייתה פעולה של הריגה מתוך קנאה , והדוגמה העוקבת הייתה הריגה כדי למנוע מהנפטר להעיד . פלטשר לא העיר דבר על הבדל קונספטואלי כלשהו בין שתי הדוגמאות הללו . חוסר ההתייחסות להבחנה זו בין רגש ואמונה שאינם מכילים בהגדרתם את יעד הפעולה , ובין רצייה המוגדרת על סמך היעד , מהדהד גם בחיבורו המקיף של בינדר על כלל אי-הרלבנטיות של המניע . בינדר הבין כי מציאת הבחנה קונספטואלית בין מניע לכוונה / מטרה היא חיונית כדי לתת משמעות אופרטיבית לתזת אי - הרלבנטיות . כאשר נדרש בינדר לגישות שניסו להבחין בין מניע לכוונה / מטרה , הוא ציין אך את הגי...
To the book |
|
|