ח. הגדרת המניע כתכונת אישיות

הוגה שלעומת קאופמן הבחין בין כוונה למניע בהצלחה הוא מוראבטס . כוונות הוגדרו אצלו כאמצעים להשגת יעד , ואילו מניעים לדעתו הם מצבי אישיות או נטיות שקשורות ליעדים . המוסר יכול לעסוק גם בשיפוט מניעים , אך למשפט אסור לדעתו של מוראבטס להעניש אנשים בשל המניעים שעמדו בבסיס פעולתם , כיוון שהדבר יהיה ענישה בשל תכונות אישיות שעליהן אין להם כל שליטה . יש לשים לב שהגדרת המניע כתכונת אישיות אכן מותחת קו קשיח וברור בינו לבין המצב המנטלי של כוונות . למרות הבחנה זו , נראה כי התורה המושגית של מוראבטס איננה חפה מקשיים מהותיים . ביקורת על הגדרותיו של מוראבטס תראה כי בניסיונו להבהיר מדוע המניע איננו רלבנטי למשפט הפלילי , הוא נתן הגדרה קיצונית של המניע , שגררה אותו להגן על נוסח מורחב ובלתי מקובל של כלל אי - הרלבנטיות . קושי נוסף בהגדרת המניע כתכונת אישיות נובע מכך שהיא משאירה פלח שלם של מצבים נפשיים שיכולים להניב פעולה , ללא הגדרה מקצועית משפטית מתאימה . בסופו של דבר , מוראבטס אף סתר את עצמו מבחינה קונספטואלית בעת שניסה ליישם את הגדרותיו . ראשית , יש לראות כי הגדרת המניע כתכונת אישיות מוליכה את מוראבטס לקביע...  To the book