|
|
הבנת חוסר הטעם שבהבחנה המושגית שניסה פלר להתוות בהגדרת רכיב נפשי אחד , המטרה , בין שאיפה להשגת יעד הנובע מההתנהגות בטבעיות , לבין אותה שאיפה להשגת יעד עתידי , ללא נביעה טבעית שכזאת , סוללת את הדרך להבנה של טעות מושגית נוספת . על פי פלר , ובעקבותיו צעדו המחוקק , בית המשפט העליון והמלומדים השונים שעסקו בנושא , תת - צורה אחת של מחשבה פלילית זוכה לשני שמות שונים – " כוונה " ו " מטרה " – ובעקבות זאת ליחס שונה לחלוטין במשפט הפלילי , אף שבתור יסוד נפשי אין שום הבדל בין כוונה למטרה . אמנם הנשיא ברק קבע , בהסתמך על דברי פלר , שאין כל קשר בין רכיב היסוד הנפשי שנקרא מטרה לבין זה שנקרא כוונה , אבל דומה שברק לא יוכל להצביע על הבדל כלשהו בין שני המונחים , מלבד העובדה שכאשר מדובר בכוונה , העבירה דורשת כי היעד שאליו שאף המבצע אכן התממש , כלומר מדובר בעבירה תוצאתית , ואילו אם ניסוח העבירה מסתפק בשאיפה בלבד , מבלי לדרוש את השגת היעד במציאות , כלומר בעבירה התנהגותית , הרי מדובר במטרה . שוב מתברר כי התקיימותו של רכיב פיזי כלשהו היא שמבחינה בין שני רכיבים נפשיים זהים לגמרי . מבחינה מושגית , ההבחנה בין כוונ...
To the book |
|
|