הקדמה

... " ויקם וילך דוד וכל - העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים ... וירכבו את ארון האלהים אל - עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את - העגלה החדשה ... ואחיו הלך לפני הארון : ודוד וכל - בית ישראל משחקים לפני ה ' בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים ; ויבאו עד - גרן נכון וישלח עזא אל - ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר ; ויחר אף ה ' בעזה ויכהו שם האלהים על - השל וימת שם עם ארון האלהים ... " . סיפור מעשהו של עזה ועונשו בעת העלאת ארון האלוהים מבית יערים לירושלים ממחיש בחדות את הכלל שהמניע איננו רלבנטי לקביעת האחריות הפלילית , תוך הסמכתו על המקור הבכיר ביותר בנמצא . למעשה , ההתרחשויות המתוארות תומכות בכלל קיצוני יותר , שעל פיו המניע איננו רלבנטי גם בשלב גזירת הדין . אלוהים סובר כי עזה אשם בהפרת האיסור לנגוע בארון האלוהים למרות טענת הצדקה שניתן לחלץ מן התיאור , הנסמכת על המניע הטוב שלו , ושיכולה להביא לזיכויו המלא של עזה . ולא זו בלבד אלא שהוא מעניש אותו בו במקום בעונש הכבד ביותר , מבלי להתחשב במניעו הטוב ולו כמלוא הנימה . מאידך...  To the book