שער תשיעי [בריאת האדם]

עד שבנה את אלו ' , ר " ל שמדת הדין מחריב כל בניין עולם אחר שאין ראוי לקיום אלא זה וכמו שאמרו שם : ' דין יהנו לי , יתהון ולא אהנון לי ' . ואחר שנברא הכל במדת הדין כמו שחייבה החכמה , ראה שאם יתנהג בדין לא היה עומד , שאם יש דין אין עולם , כי אי אפשר מבלתי לחטוא אלו עם אלו גם לעבור על מצות ה ' , כי יצר הרע מטריד ; ואם מדת הדין פוגעת בהם , מטריד הכל ; על כן שתף מדת רחמים למדת הדין לקיום העולם , הה " ד ' ביום עשות ה ' אלהים ארץ ושמים ' ( בר' ב , ד ) , וכל הפרשה אחר כן מדת רחמים משותפת עם מדת הדין . ומעתה אתה למד , שתחלת מחשבה בתחתונים היתה בריאת אדם שיתנהג בו עם מדות אלו , כי בעליונים אין צריך דין ורחמים שאין מעותדין לחטוא ודי להם עם מדת החסד שמעמידם כמו שאנו אומרים בברכת השיר של שבת : ' המנהג עולמו בחסד ' ; אבל אדם שמעותד לחטוא , אם עומד במרדו מדת הדין פוגעת בו כמו שראוי לענוש , ואם חוזר בו ומבקש מחילה מדת רחמים מתוחה למחול , כמו שאמר דוד : ' כי עמך הסליחה למען תורא ' ( תה ' קל , ד ) . ולפעמים , מדת רחמים מתפשטת אף לשאינו הגון , כמו שדרשו רז " ל : ' וחנותי את אשר אחון ' ( שמ ' לג , יט ) – א...  To the book