הערת מבוא

. 1 אפשר לעמוד על לשונו של אדם ולאפיין אותה בכל אחד משלושת גילוייה העיקריים . - כשהוא מדבר , כשהוא קורא וכשהוא כותב . בגילוי הראשון , הדיבור , יש לעתים קרובות או כמעט תמיד קו ברור של ספונטניות . גם מי שמודע לחוקי לשון מוקפדים , כשהוא מדבר לא תמיד תישמע לשונו כבנויה על פי חוקי הדקדוק המקובלים , שכן בדיבור פועלים הרבה גורמים אחרים שמכתיבים את אופיו , כגון הנושא שעליו מדברים , מי שמדברים אליו , מצב רוחו של הדובר וגורמים נוספים . פעמים הרבה שדיבורו של אדם מקוטע , בנוי מיחידות תחביריות קצרות ולא שלמות , והיגדיו רצופים משפטים מסורגים זה בזה . ולא פעם כוונת הדובר אינה ברורה לשומע . ויש היבטים נוספים שחוקרי לשונות מדוברות העמידו עליהם . לא אבוא לעסוק כאן כלל בגילוי הזה של הלשון . פניי כאן ועכשיו מופנים אל הקריאה ואל הכתיבה . * פרסום ראשון . - מים מדל _; ו כב - כג ( תשע " א - תשע " ב ) _, עמ ' . 23 - 11 הפרק מבוסס על הרצאה שנשאתי במושב על הוראת העברית בכינוס הבין לאומי השישי לחינוך יהודי , שהתקיים באוניברסיטת _בר אילן ברמת גן בכ ' בטבת תשע " א ( 27 בדצמבר . ( 2010 הדברים מוצעים כאן בניסוחם בהרצ...  To the book