אחרית דבר

. 25 כללו של דבר , בא סבתו לספר את סיפור המלחמה , את מצוקותיו בה מראשיתה משעה שיצאו הוא וחבריו , ועמו גם דוב חברו הקרוב , ובטנקים לא מוכנים ובלא תיאום כוונות יצאו . אבל כסופר ראוי מספר הוא את סיפורו שלו , וזה נתהווה מצירוף של עולמות שונים שנתמזגו והיו בו לעולם אחד , אלא שהוא מגיש אותם במחלצות נפרדות . בדרך אחת הוא מרמז לעולמו הקרוב בציון שמות הנפשות הפועלות שם , ובדרך אחרת הוא מרמז לעולם הפחות קרוב בציון שמות הנפשות הפועלות שם . סבתו אורג מרקם אחד הבנוי מצירוף של לשון המקורות , שהיא לשונו שלו , לשון יהודית , ושל לשון הסיפור , שהיא העברית הישראלית . אבל הוא מתחם היטב ביניהן : את האחת הוא מגביה אל על , ואת השנייה משאיר על הקרקע . בעולמו נפגשו שבטי ישראל בלשונותיהם ובמנהגיהם ובדפוסיהם החדשים . הוא מטעים את הקורא מזה ומזה וגם מזה . . 26 ויש עוד מה להוסיף ולומר על כמה מדרכי הסיפור בספר הזה . למשל מה ביקש סבתו לומר כשהחליט להותיר בתשנ " ט ( שנת הופעת הספר ) את קריית היובל בשמה הקודם בית מזמיל , שאך זקני ירושלים עוד זוכרים אותו ? הרי כבר בשנת היובל לייסוד הקרן הקיימת לישראל הייתה בית מזמיל מו...  To the book