|
|
. 16 כלל גדול נקט בידו הסופר כשראה לתחם תיחום גלוי בין המובאות מספרות ישראל ובין סיפור המעשה . המובאות כתובות כתיב חסר ומנוקדות ניקוד מלא , ורבות מהן ערוכות בטורים כשירה ובפיוט . כולנו יודעים שבדורותינו אנו פוגשים ניקוד בעיקר בספרי ילדים ובספרי שירה וכן בתנ " ך ובסידור התפילה . ברור שב " תיאום כוונות " אין לנו עניין בניקוד של ספרי ילדים אלא במנהג הרווח לנקד שירה ופיוט ותנ " ך וסידורי תפילה . . 17 הניקוד הפך להיות סימן מגביה של הטקסט , לא רק משום שהמנקד מבקש שלא יטעו בקריאת הדברים אלא גם משום שהוא רוצה שהדברים יוטעמו ויתנגנו בפי קוראם כדרך הקורא במקרא והמתפלל בסידור והקורא שירה במיטבה . בנהגו כך במובאותיו כמו ביקש סבתו להביא את קהל קוראיו אל עלי הספרים שבבית המדרש ובבית הכנסת , כמו אמר : יש להשיל את הנעליים בקריאת הטקסטים הללו . ואם כך הם הדברים , לא מעטה חיצוני ולא מעשה חיצוני יש כאן אלא עניין של מהות , . 18 ואולם בבואו לסיפורי דברים , סיפורים מזדמנים וסיפור המלחמה , משיל מעליו הכותב את המחלצות הללו והוא מדבר בלשון בני אדם , ואפילו בלשון החיילים , וכאמור בלשונם של חיילים שאינם מחילים א...
To the book |
|
|