ב. הגישה הנורמטיבית

. 3 צריך לציין בהדגשת יתר שכל מיטיבי העיון בעברית החיה ניגשו אליה בתחילה בגישה הנורמטיבית בלבד , במה שאפשר לכנות " כך נכון לומר וכך נכון לכתוב , וכך אין נכון לומר וכך אין נכון לכתוב " . אציין שניים מן הטובים ביותר בעוסקים בעברית החיה במאה העשרים . ראשונה אזכיר את אליעזר מאיר ליפשיץ , הסופר והבלשן המוכשר , חוקר רש " י , מי שהיה בעל הפלוגתא הגדול והמר של אליעזר בן יהודה בוועד הלשון וחברם המובהק של הלוחמים בו , אברהם יעקב ברוור וש " י עגנון . ליפשיץ כתב 2 ספר על העברית החיה . הוא היה ממיטיבי העיון בלשון ומלומד מעמיק ויסודי , 3 אבל דרכו הייתה הדרך הנורמטיבית . כרך ב של אסופות מאמריו מרכז בירורי לשון לא מעטים . יתרה מזאת , גם כשעיין עיון מדעי מעמיק ומלא תוכנות בתקופות אחרות בתולדות העברית , הוא פנה גם אל הפן הנורמטיבי לצורך לשון ימינו . למשל הוא הכיר בתפקיד החשוב שהארמית מילאה וממלאת בכתיבה העברית ובכוחה הגדול בהעשרת אוצר המילים העברי בימינו , אבל תבע להימנע מעירוב של דקדוק ארמי בדקדוק העברי , בניגוד למה שקרה בעברית הרבנית 4 בימי הביניים . צריך לציין שבהתנגדות ללשון המעורבת הקדים אותו יוסף...  To the book