ב. הדקדוק המקראי ודקדוק לשון חכמים - מה עדיף בעיצוב הלשון בת־ימינו

בשנת תרע " ג קיים ועד הלשון ישיבה מיוחדת בשאלה העקרונית " על פי איזה דקדוק צריכים לקבוע כעת מלים בשפתנו החיה המדוברת ' . הישיבה הזאת נתכנסה לאחר דיון בשאלת צורת הריבוי של המילה אגן ( השוליים הרחבים של הכובע ) - אם יש ללכת על פי הדקדוק המקראי ואז היא אגנים ( במשקל 167 חךשים ) או שתוכל להיות גם אוגניס על דרך לשון חכמים . להלן יובאו עיקרי דברים שהשמיעו המשתתפים בדיון . אליעזר בן יהודה בן יהודה הציע להעמיד את הדיון על השאלה " אם יש לדקדוק לשון המשנה זכות אזרח בלשוננו . ' ראשית , הוא ראה צורך לברר את מהותה של לשון המשנה , " אם הייתה לשון חיה וטבעית או לשון מלאכותית " . בעקבות מחקרו החשוב של מ " צ סגל על לשון המשנה בזיקה ללשון המקרא , שנתפרסם בשנת 1903 בכתב העת , Jewish Quarterly Review קיבל בן יהודה את מסקנתו של המחבר " שלשון המשנה אינה דבר מלאכותי , אלא לשון טבעית אמיתית " . לשון המשנה היא '' השפה הקדומה בדקדוקה שהלך והתפתח , ונשמרו בה גם צורות ישנות , שבתנ '' ך אין למצוא אותן , מפני שיצאו מהשימוש הרגיל , בפרט בלשון הספרותית , ואחר כך צפו שנית למעלה בתוך הדיבור החי , ההמוני " . . 165 הדו "...  To the book