ב , 1914 שלוש שנים בלבד לאחר שקבע ועד הלשון את העקרונות והמקורות לפיתוחה ולהרחבתה הלקסיקלית של הלשון , ראה _בן יהודה , נשיא הוועד , להתאונן על רפיון ידיו של הוועד ביצירת מילים חדשות . בהרצאה מלומדת 50 שהשמיע לפני חברי הוועד טען שעל אף התרחבות הצרכים במונחים לכל מקצועות החיים המעשיים והרוחניים שהוועד נדרש לספקם , בשתים עשרה השנים שבין תרס " ב לתרע '' ד חידש הוועד לא יותר מעשרים מילים , ושאר המונחים שקבע הוועד ברשימות שהוציא עד אז לא היו אלא מילים עתיקות שנתחדש שימושן . " בן יהודה , כשאר חברי הוועד , היה סבור שחובה להתאמץ ליצור מילים חדשות מתוך שורשי הלשון העברית . אולם לדעתו , '' אין לנו הרבה ממה ובמה ליצור , כי לשוננו אינה לפנינו בשלמותה . מהשורשים הרבים בלשוננו לא נשמר [ ... ] אלא חלק קטן , והשאר אבד , ואין לנו החומר ליצירה " . בניסיון לקדם את חידוש המילים העבריות , שבו ראה את עיקר תפקידו של ועד הלשון , העלה בן יהודה בהרצאתו שתי אפשרויות יצירה חדשות ( ומהפכניות ) למילוי החסר בלשון . האפשרות האחת הייתה לאמץ שורשים ערביים שאינם באוצר השורשים העבריים . אף על פי שהלשון הארמית קרובה אל ה...
To the book