ב. חידוש העברית להיות לשון דיבור בזיקתו לאידאולוגיה הלאומית

הבחירה בעברית ללשון דיבור עיקרית בחברה היהודית החדשה שקמה והתגבשה בארץ ישראל מתחילת ימי העלייה הראשונה ( 1903 - 1882 ) נבעה מהחלטה מודעת ורצונית שהבטיחה את תחיית העברית . הבחירה בעברית מתוך העדפתה על פני לשונות מדוברות קודמות , ובייחוד יידיש ( לשונם הראשונה של רוב בני העליות הראשונות בטרם עלו ארצה ) , לא הייתה מובנת מאליה . היעדר לשון דיבור משותפת לבני היישוב הישן לעדותיהם ולבני היישוב החדש מעלה את ההשערה שגורם קומוניקטיבי הוא שדחף בעיקר להעדפת העברית כמועמדת המעשית ביותר , שהרי לכל דוברי הלשונות היהודיות העברית , הלשון המסורתית תרבותית , הייתה יכולה לשמש אמצעי תקשורת כללי וכנזכר אף שימשה לפעמים לינגואה פראנקה 52 _בין עדתית בארץ ישראל . עם זה , קרוב יותר להניח כי את עיקר המוטיבציה לבחירה מרצון בעברית ללשון דיבור חדשה שיפותחו בה החיים הלאומיים המודרניים סיפקה האידאולוגיה הלאומית , שהעמידה את העברית , לשונה העתיקה של האומה בהיותה על אדמתה , במעמד סימן ההיכר המרכזי של הזהות הלאומית היהודית ומייצגת הניגוד ללשונות הגלות ובייחוד יידיש . . 51 _בר אדון , תכנון לשון , עמי ; 7 , 5 - 4 רבין , הע...  To the book