אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו' (לקביעת הנוסח המקורי)

ביטוי זה שתמיד בא בסופו מקרא מן המקראות נמצא בשלושה מקומות במשנה : _> א _< שבת ח , ז : " חרס [ ... ] רבי מאיר אומר כדי לחתות בו את האור [ ... ] אמר ר " מ אע "פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ולא ימצא במחתתו חרש לחתות אש מיקוד ( ישעיה ל ) " ; _> ב _< שבת ט , ד : " מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכיפורים אע " פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ( תחלים קט _< " ; ( 0 סנהדרין ח , ב : " אכל כל מאכל [ ... ] אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא ואע " פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ( משלי כג < " . לפי דפוסי המשניות ( גם במהדורת ח ' אלבק וחי ילון ) יש במשנה ב ובמשנה ג תיבת שנאמר לפני המקרא , ואילו במשנה א אינה . בלא שנאמר המקרא כולו נשוא המשפט העיקרי , ובהוספת שנאמר תיבה זו היא הנשוא במשמעות ' מה שנאמר ' והמקרא שאחריו צימוד ( אפוזיציה ) . לשם בירור הנוסח המקורי של הביטוי עלינו להתבונן תחילה בהשתלשלות מלת הפתיחה שנאמר ובשימושה התחבירי בהקשרים אחרים בספרות חז " ל . בדרך כלל יש לתיבה זו אחד משני מובנים אלו : ' משום שנאמר ...  To the book