זה לזה, זה עם זה הכינוי הרומז ההדדי לאיש ואישה

מה היא דרך השימוש של כינויים הדדיים , כששני חלקי המשפט , הנושא וההשלמה , זכר ונקבה הם ? האם מן הצורך הוא לדייק ולהזכיר פעמיים גם את הנושא וגם את ההשלמה ? כן עשה מנדלי מוכר ספרים . הוא מספר על פישקא ועל היתומה ואומר : " זיווג של אלו עולה יפה , דרים בחיבה וברעות , זה חיגר וזו סומית , זה מתמלא מזו וזו מזה , ואין לזה על זו ולזו על זה כלום " ; " ורגש נעלם זה הולך ומתברר יותר , כל שמידת הרחמים מתגלגלת על ידו [ ... ] ונמצאו שניהם צומחים וגדלים ומתפרנסים בו זו מזה וזה מזו " . וכך כתבו גם רבניצקי _וביאליק באגדת " חולדה ובור " : " נתנו - הבחור והריבה - את אמונתם זה לזו וזו לזה " , על פי הערוך , שכתוב בו לפי נוסח אחר : " נתנו ברית זה לזו וזו לזה " . אולם נראה הדבר , שאין כאן באגדת " חולדה ובור " אלא הדגשה , והיא היא שגרמה לכפילות הכינויים , כמו שמצינו למשל ב " לסונקה " של עגנון , אשר היעדרה של החתולה סיבב התרגשות גדולה של צירל טרייני : " הגביהה קולה וקראה בעלת בית בעלת בית . נכנסה אסתר מלכה [ ... ] נתכרכמו פניה ואמרה , הן לא ראיתיה היום . הפכה זו פניה לזו וזו פניה לזו ושתקו " ; וכך ביאליק : " ושנ...  To the book