צורות לשון חכמים בהגדה של פסח

ההגדה לפסח , שביסודה נתחברה על ידי התנאים , וחלק ניכר שבה עוד בזמן שבית המקדש היה קיים , סגנונה - סגנון ספרות התנאים ולשונה - לשון חכמים , וכמה מצורותיה מצויות גם בה , צורות זרות ולא שכיחות ביותר בלשון המקרא , לפיכך לא נשתמרו על טהרתן בכל הנוסחות של ההגדה . כבר בימי האמוראים הראשונים נמצאו פוריסטים מקראיים , המקפידים בלשון המשנה שלא תסור מדרך לשון המקרא , וכששנו לתלמידיהם בבית המדרש היו משנים את הטקסט המשנתי והתאימוהו ללשון התנ " ך , ולא שמו לב לדרישת החכמים "שאדם חייב לומר בלשון רבו " ( עדיות א , ג < . אחד מן האמוראים הראשונים , רבי יוחנן , שהעדיף את הלשון העברית על הלשון הארמית גם בתפילה אינדיבידואלית ואמר : " כל השואל את צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו " ( ואינם מכניסים את התפילה - שבת יב ע " ב ) , התנגד לפוריסמוס מקראי . וכששמע את איסי בר היני שונה לבנו במשנה על ראשית הגז רחלים בדרך המקרא במקום וחלות שבמשנה הוכיחו על כך ואמר לו : " לשון תורה לעצמה , לשון חכמים לעצמן " ( חולין קלז ע " ב ) . כששאלו ר ' _אסי בלשון המקרא : "יין שמסכו גוי מהו ? " התנגד למלת מסך , שלא הייתה שגו...  To the book