כלל ה של ר' אליהו בחור

פרק בתולדות הדקדוק העברי א . הערה קודמת על מהותו של שווא נע שווא נע הוא בעיקרו תנועה חטופה , הבאה כמעט תמיד במקום תנועה . גוני ההגייה של שווא נע שונים היו כבר בתקופת הנקדנים _הטברנים . לפי כללי המדקדקים הראשונים - חיוג / רד " ק ועוד - וקריאת התימנים בימינו הגייתו בדרך כלל כפתח , לפני גרוניות כתנועות הגרוניות ולפני יו " ד בחיריק . קריאה כפולה של אותיות המנוקדות בניקודנו בשווא נע , בתנועות מלאות או חטופות שונות וגם בחסרון תנועה , אנו מוצאים בהעתקות היווניות והרומיות : ידבר _, _uSappep מלמד _> f 1 a \ _afj _if 1 e 8 עמ ' , ( 165 ברורה , barura שלוחה selua , salua > עמ ' , ( 162 זכר , ix ° p שמע _> a _^ a עמ ' , < 163 יזבלני iezbuleni ( עמי , ( 158 תצרני _> ? _deaaepnut עמ ' (; 159 ואף אחר תנועה גדולה שבתוך המלה : אמרו _> anpov עמ ' , ( 157 מושכים , mosechim מושכי , mosche שומרים _* / crw / _xpi > עמ ' , ( 160 והרבה כיוצא בהן . הספרדים של ימינו קוראים את השווא הנע כסגול . ר ' אליהו בחור קרא אותו כמדקדקים הראשונים : בדרך כלל כפתח וכו ' , ושמא להלכה בלבד . סבאסטיאן מינסטר , המתרגם את ספריו ,...  To the book