זהר לבנת א . מבוא : חקר העברית המדוברת חזרתה של העברית לשמש כלשון מדוברת עיקרית , חיה , ספונטנית וטבעית , המשרתת את דובריה בכל תחומי החיים , היא התהליך החשוב ביותר שהתרחש בעברית בעת החדשה . ללשון המדוברת מאפיינים מיוחדים שראוי לתארם בנפרד מתיאור השפה הכתובה , ונראה כי אין בקרב חוקרי העברית מי שיחלוק על כך . יזרעאל טוען כי " ללשון הספונטנית והטבעית חוקיות שונה במובהק מלשונות הכתב ומן החלופות המדוברות הניזונות מלשון הכתב , כדי הצורך לתארה ולהסבירה בכלים שונים " ( עמ ' טז ) . גם לדעת שורצולד , " בלשון הדיבור יש היבטי שיח , אוצר מילים ומשמעות והבדלים דקדוקיים שלא נמצאים בלשון הכתובה " ( עמ ' . ( 158 וכך אף בן טולילה : לשון הדיבור , אף שהחינוך משתדל לכוונה לפי כללים שנתגבשו בדקדוק על פי טקסטים מופתיים , בכל זאת אי אפשר לה להתנתק מחוקים טבעיים הפועלים עליה בלי הרף . הנוסח הנורמטיבי של הלשון יסודו בכללים , שיסודם במורשת הכתובה . שפת הדיבור שורשה במערכת הלשונית , שמטבעה הריהי נתונה תדיר בתהליכים של הסתגלות והתחדשות ( עמ' . ( 278 - 277 במאמר זה אתמקד במאפיין אחד של הלשון המדוברת - סמני השיח . ב...
To the book