פרק שמונה עשר השליטה בתנועה על הבמה (1950)

———–———————–– × ———–————————– פתח דבר האדם נע על מנת למלא צורך . הוא מכוון בתנועות שלו למשהו בעל ערך מבחינתו . קל לתפוס את מטרת התנועה של אדם כלשהו אם היא מכוונת לאובייקט מוחשי כלשהו . אך יש גם ערכים בלתי מוחשיים המעניקים השראה לתנועה . כשחווה , האם הראשונה , קטפה את התפוח מעץ הדעת , היא ביצעה תנועה שהוכתבה בידי מטרה מוחשית ובלתי מוחשית גם יחד . היא רצתה להשיג את התפוח כדי לאכול אותו , אבל לא רק כדי לספק את התיאבון שלה למזון . הפתיין סיפר לה שאם תאכל את התפוח היא תזכה בדעת עליונה : אותה דעת היא הערך העליון שהיא חשקה בו . האם שחקנית יכולה לגלם את חווה קוטפת תפוח מעץ בצורה כזאת שצופה שאינו יודע דבר על הסיפור התנ״כי יהיה מודע לשתי המטרות שלה , המוחשית והבלתי מוחשית ? אולי לא בצורה משכנעת , אבל האמנית שמגלמת את חווה יכולה לקטוף את התפוח בכמה דרכים , עם תנועות שהבעתן משתנה . היא יכולה לקטוף את התפוח בתאווה ובחופזה או בעצלות ובחושניות . היא יכולה גם לקטוף אותו עם מבע אדיש בזרוע המתוחה וכף היד המושטת , בפ ָּנים ובגוף . אפשריות עוד צורות רבות אחרות של פעולה , וכל אחת מהן תתאפיין בסוג אחר של תנ...  To the book