משנות השישים ואילך נתפס " תהליך " כמושג מפתח בהיסטוריה של המופע באירופה , בצפון אמריקה ובאמריקה הלטינית . העניין בתהליך ובמופע התעורר תודות לפעולות , ההפנינגים , האירועים ואמנות המופע של שנות השישים והשבעים , או ליתר דיוק , הודות למיזוג האמנות והחיים החורג מהאוטונומיה המיוחדת שהמודרניזם מעניק לאמנות . במונחי ההיסטוריה של האמנות , תהליכיות הביאה לדה – מטריאליזציה של אובייקט האמנות במופע , ובכך ערערה כמה מהקטגוריות האונטולוגיות של עבודת האמנות , כמו מערכת היחסים בין רעיון היצירה לביצועה בפועל , בין צפייה במופע להשתתפות בו , בין האירוע לצורות הקיום המאוחרות שלו ( תיעוד , היסטוריה , זיכרון ) . דברים אלה משתקפים באופן מיוחד בתיאוריית האסתטיקה של היצירה הפתוחה והצורה הפתוחה בשנות השישים והשבעים , שדנה בפואטיקה הניאו – אוונגרדית של פתיחות ( -open endedness ) ולא – מוגדרות ( . ( 1974 Tormey ; 1989 Eco ) ( indeterminacy אחד המאפיינים הייחודיים שלה מתייחס למושג הזמן : אמנות מופע שבאה מתוך האמנות החזותית , המוזיקה , השירה והתיאטרון החליפה את המשך " האמיתי" והמילולי של הפעולות בחיי היומיום בזמן ה ...
To the book