הבסיס ההוליסטי לאימפרוביזציה

קונטקט אימפרוביזציה היא אחת מפרקטיקות אימפרוביזציה רבות שצמחו מתוך מורשתו של המחול המודרני האמריקאי , כפי שזה בא לידי ביטוי בתקופה המוקדמת שלו ( דנקן ) ובשנות השישים והשבעים ( הלפרין ) . את התקופה האחרונה אפשר להציב במסגרת מה שדניאל בלגרד הגדיר כתרבות , האסתטיקה והסגנון של הספונטניות באמנות האמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה , לצד ציור הפעולה , הביבופ , הדור השני של השירה האמריקאית המודרניסטית מאסכולת בלק מאונטיין ( צ ' ארלס אולסון , רוברט קרילי , מרי קיי ריצ ' ארדס ) ושירת הביט ( . ( 1998 Belgrad בלגרד טוען כי האימפרוביזציה , כאלטרנטיבה שלישית המתנגדת לתרבות ההמונים ולליברליזם התאגידי , כמו גם לאמנות הגבוהה הממוסדת של השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה , מאמצת שתי מערכות של רעיונות : אחדות גוף – נפש , ואינטר סובייקטיביות כמודל לאינטראקציה דמוקרטית . שני ההגיונות הללו מהווים את הבסיס לביטוי האישי , לאובייקטיפיקציה של התנועה ולתקשורת בפעולת התיאטרון , שהאימפרוביזציה של בארוז וריטסמה ב -WDSQ קוראת עליהם תגר . אבחן אותם כאן כסדרם . הגישה ההוליסטית לגוף , המתייחסת לא רק למחול אלא גם לשירה בפרדי...  To the book