האפרטוסים של h - e ושל U בוחנים מחדש את חוזה הפנייה – מענה בינם לבין הצופים . תוצאת האופרציה הזו מבחינת ההתקבלות על – ידי הקהל לא תמיד תואמת את כוונות היוצרים . במקרה של , h - e שרמץ דוחה את הרעיון שעל הצופה להתייחס לעמדה שלה כמעבר לצד של השחקן ( התיאטרלי ) . חוסר האיזון בין הפלישה הדמיונית של רקדני הרפאים על המסך לבין הנוכחות החיה של הצופה מעורר אי – הבנה . הוא מסביר : חשבתי שנוכל ליצור שבט קטן של רקדנים שיהיו ה " אחר " הגדול בחללים הסימבוליים האלה [ החללים שאינם נגישים לרקדנים כמו הטלוויזיה ] . ובתור פולשים פראיים נוכל להרשות לעצמנו להופיע כמו שלא היינו מעזים בסיטואציה אחרת . אז לא שיחקנו בדימוי המשקף של הצופה הרדום למחצה בבגדי היומיום שלו על הפסנתר , אלא היינו באמת רקדני הרפאים האלה , אולי מגוחכים אבל מלאים בחיים נעדרים . רצינו " להעמיד פנים " שנופיע לנצח " למען " הצופה , בכל זמן שהוא ! קיוויתי שאם העבודה תצליח , הצופים יתארו מופע " אמיתי " , un vrai spectacle , comme . nous etions l à אבל במציאות התגובות שקראנו בהערות רבות בספרי האורחים הכבדים הראו שהצופים הרגישו שהם חלק מהמופע , ש...
To the book