מערכים של גופים ודברים

בנקודה מסוימת בשליש האחרון של חלקו השקט של המופע , בובה יושבת ומרכינה את פלג הגוף העליון שלה מעל בובה אחרת , השוכבת מתחתיה . לא ברור מי מפעיל את מי – האם הבובה שלמעלה היא בן אדם , או שהבובה התחתונה היא בן – אדם שנע בכוחות עצמו , או ששילוב שלישי אפשרי , כלומר ששתיהן הן בני – אדם . הבעיה הנידונה כאן היא בעיית הפעלנות : הפעולה מטשטשת את מקור התנועה , את האבחנה בין גוף – סובייקט שתנועתו נתפסת כמקור לתנועה של גוף אחר זהה , לבין גוף – אובייקט שתנועתו היא רק תוצאה של הגוף (– סובייקט ) האחר . היחס הסיבתי בין הפעלנות האנושית לדבר החומרי הלא – חי נראה ניתן – להפיכה , לכל הפחות ברגע שהסיטואציה הזו מאפשרת לנו לתפוס . הבובה האנושית והלא – אנושית מייצרות תערובת הטרוגנית , יצור כלאיים בין לא – סובייקט ללא–אובייקט . המערך של האנושי והלא – אנושי מכוון את תשומת הלב ליחס ביניהם , האזור האפור המשותף לגופים שנראה כמו רצף , אך הוא קוניונקציה מובנית . לה רואה מציין כי מושג הכמעט – אובייקט שלאטור מפתח ב – " מעולם לא היינו מודרניים " השפיע על הפרוצדורה שלו כאן ( . ( 51 - 5 : 1993 Latour במונחים של לאטור , הבוב...  To the book