הלוגיקה של הביטוי

ב ה ב ד ל ו ח ז ר ה דלז מציג את התפיסה הרואה בבעיה רכיב גנטי של המחשבה , מאחר שהבעיה מגדירה את מערכת היחסים בין תחושתיות למחשבה . במילים אחרות , זו אינה מערכת יחסים של ייצוג ( כלומר , הכללה של אינטואיציות תחת מושגים טהורים של השכל , כמו במודל ההכרה והשכל הישר של קאנט , שתיארנו לעיל ) , אלא של ביטוי , שדלז גוזר מהאונטולוגיה האחדותית של שפינוזה . ביטוי הוא העיקרון האונטולוגי שדלז משתמש בו כדי להסביר את ההקבלה הלא–סיבתית בין מחשבה לדברים המתפשטים אצל שפינוזה . ההקבלה הלא –סיבתית הזו מגדירה את מערכת היחסים בין מחשבה לפעולה ( יצירה , עשייה ) בפרקטיקת המופע הנבחנת כאן . היא תסייע לנו להבהיר כיצד דלז תופס בעיות כאובייקטים של רעיונות , שבתורם הולמים , או מבטאים – ולא מייצגים – קומפוזיציות במופע . לשם כך עלינו לבחון את הלוגיקה של הביטוי ואת מושגי ההקבלה וההלימה המתלווים אליה בקריאה של דלז בשפינוזה . בספרו על שפינוזה , ש פ י נ ו ז ה ו ב ע י י ת ה ב י ט ו י Spinoza et le ) , 1968 b ) ( probl è me de l ’ expression ) דלז מציב את ה " ביטוי " כרעיון המרכזי , או ליתר דיוק , כבעיה המרכזית בפילוסופיה ש...  To the book