מעמד הלשון העברית כלשון רשמית ראשונה הלכה למעשה

הכרזת העצמאות מצהירה על תחיית הלשון העברית כאחד המאפיינים של תקומת 22 העם היהודי בארצו ורואה בה ערך לאומי חשוב . עם ייסודה אימצה מדינת ישראל שתי לשונות רשמיות , עברית וערבית . היא ביטלה את מעמד האנגלית והותירה על כנן את הוראות סעיף 82 ב " דבר המלך במועצתו " משנת 1922 בנוגע ללשון העברית והערבית . המטרה בעת ההיא הייתה להקל על מעמדה הבין לאומי של מדינת ישראל ולהצהיר על כוונותיהם הטובות של מייסדיה בדבר שמירת זכויות שוות לאוכלוסייה הערבית בתחומים שאינם בגדר סכנה ביטחונית . באחת מישיבות הממשלה , בכ " ט בתמוז תש " ט , כשדנו השרים בשאלת חותם המדינה , פסק ראש הממשלה בן גוריון שכל סמל של המדינה צריך להיות בעברית בלבד . גם בהציגו את קווי היסוד לממשלה חדשה , בתשי " ב ( 1952 ) בכנסת השנייה , כלל בהם בן גוריון גם את " הלשון העברית כשפת המדינה וזכות המיעוט הערבי להשתמש בלשונו " . בתש " ך ( 1959 ) שוב הציג את קווי היסוד של הממשלה . בפרק " חוקי יסוד " נאמר בזו הלשון : " בכנסת הרביעית יש להשלים חקיקת חוקי היסוד שיצטרפו לחוקת היסוד של המדינה [ ... ] תיקבע הלשון העברית כלשון הרשמית של המדינה " . ברם העניי...  To the book