|
|
בן יהודה , שראה עצמו יהודי בן בלי דת וציוני חילוני בכל גופו , נפשו ומאודו , תלה בתחיית הדיבור העברי את אחדות העם היהודי בארץ ישראל . המונחים " עמי" ו " עמנו " מופיעים בכתביו בשכיחות גבוהה . לעתים השתמש במונחים " עברי" ו " עברים " , אך שימוש זה לא נבע מהשקפה שבאה להחליף את המונח " יהודי " . היו פנים אחדים משמעותיים לזיקתו היהודית של בךיהודה . הוא תארך את מכתביו ואת עיתוניו בזיקה לשלושה אירועים מרכזיים שפקדו את העם היהודי בארץ ישראל : הראשון , תאריך חורבן הבית השני והיציאה לגלות ; השני , שנת הצהרת בלפור שהעניקה לעם היהודי בית לאומי בארץ ישראל ; והשלישי , השנה שנמסר 1 לבריטניה מנדט בין לאומי לשלוט בארץ ישראל . הכינוי " עברי " , שהיה נפוץ מארד ביישוב , בייחוד בפי ילידי הארץ , והכינוי " צבר" שטבע העיתונאי אורי קיסרי , ששימש במקביל לו והחליפו בשנות החמישים של המאה העשרים , נועדו לבטא הבחנה חדה בין היהודי תוצר הגלות ובין היהודי 2 החדש , בן הארץ . בחשוון תרצ " ג ( , ( 1932 בתשובת ועד הלשון העברית לאגודת עורכי הדין היהודים בנוגע לשינוי שם האגודה מ " יהודים " ל " עברים " , השיב מזכיר ועד הלשון ...
To the book |
|
|