במרחשוון תשל " ז שמעה מליאת האקדמיה שתי סקירות על הלשון בשידורי קול ישראל . הסופר והמשורר יצחק שלו , ששימש באותה העת נציג האקדמיה במליאת הרשות ויושב ראש הוועדה לענייני לשון בשידורי הרדיו והטלוויזיה , ציין שחובת הרשות לטפח לשון מתוקנת . הוא הבחין בין הצוותים הקבועים של הטלוויזיה - הכתבים , המראיינים והקריינים - שיש עליהם פיקוח ובין המדברים המזדמנים בכתבות שאין עליהם שליטה . ועדת הלשון החליטה לרענן את הכללים הקיימים ברשות בנושא תקנת הלשון בכתיבה לשידור ובהגשה , וביקשה שיקיימו אותם הלכה למעשה וידאגו שכל העובדים בתחומים הללו ידעו עברית כהלכה . עם זאת , שלו קבל שתרבות הכתיבה והדיבור הולכת ומתמעטת , ומעמד הלשון ברדיו ובטלוויזיה הוא כמעמדה במדינה כולה . הוא תלה את הדברים ב " התפתחות תיאוריה מסוימת שאימצה את ההגשה החופשית [ ... ] זה נחשב לפולחן _[ ... ] וזאת בעידוד מלמעלה , בניגוד לכל דברי היועצים " . באשר להצעה לקבוע פינה של " רגע של עברית " בטלוויזיה , אנשי הטלוויזיה ערמו מכשולים ונימוקם היה שאין להם ניסיון לימודי . הואיל וזה נושא הוראתי , עדיף לפנות לטלוויזיה הלימודית . אשר ללשון השירים , נ...
To the book