הוויכוח על לשון השידור: "רגע של עברית"

בראשית שנות השבעים הנהיג בנדויד פינת לשון חדשה בקול ישראל : " רגע של עברית " . כל פינה הייתה במתכונת של דו שיח בין קריין לקריינית ועסקה בתיקון לשון אחד . שעת השידור של הפינה הייתה סמוך לחדשות של שבע בבוקר , שעת שיא בהאזנה . מאחר שמספר הרשתות ברדיו היה קטן , נשמע ה " רגע " כמעט בכל בית . זמן לא רב אחרי שהחלו לשדרה , נעשתה הפינה מקור לוויכוחים והתנצחויות בעד ונגד שפורסמו זמן רב מעל דפי העיתונות ועסקו בצביונה ובאופייה של העברית בשידורי הרדיו בכלל וב " רגע של עברית " בפרט . בשנים הראשונות התנהלו הפולמוסים החריפים והבוטים בתוכנם ובסגנונם מעל דפי " משא " , המוסף הספרותי של היומון " דבר " . לא נעדרו מהם דברי לעג , זלזול וציניות , במיוחד של אבא בנדויד , שראה בביקורת נגד לשון הרדיו פגיעה אישית בו . בנדויד לא הסתפק בתשובות ענייניות , שכללו שפע של מובאות מן המקורות , אלא לא חסך ממבקריו את שבט ביקורתו על ידיעותיהם הרדודות . קצפם הגדול של המבקרים יצא נגד " רגע של עברית " . לטענתם , הוא פסקני מדי ויש בו הצעות שהן בתחום הסגנון והטעם האישי , הכול על פי גחמותיו של יועץ הלשון ברדיו . המשורר והמתרגם משה ...  To the book