מבוא מעמד הלשון העברית מייסוד התנועה הציונית ועד קום המדינה

בנימין זאב הרצל , מייסד התנועה הציונית , כתב ביומנו : " השפה לא תהיה מכשול [ ... ] השפה העיקרית תהיה גרמנית " . ' בספרו " מדינת היהודים " , שראה אור בווינה בפברואר , 1896 קבע הרצל בבהירות ובנחרצות , שהלשון העברית לא תוכל לשמש לשון ראשית של המולדת החדשה : " שפה . אולי עשוי מישהו לראות קושי בעובדה ששוב אין לנו שפה משותפת . הרי איננו יכולים לדבר זה עם זה עברית [ ... ] כל אחד יחזיק בשפתו [ ... _] שווייץ מהווה דוגמה ומופת לאפשרות קיום של פדרליזם לשוני [ ... ] השפה השימושית ביותר תהפוך מאליה , ללא כפייה , 2 לשפה הראשית " . הרצל לא ייחס אפוא במוצהר משמעות מעשית ותרבותית לתחיית הלשון העברית ולא ראה בה גורם חשוב , מרכזי ומלכד . בווינה נפגש הרצל , ששאלת הלשון לא עמדה בראש מעייניו , עם אליעזר בן יהודה , ששאלת הלשון בערה בעצמותיו . וכך תיאר הרצל ביומנו , ב 18 במרס , 1899 את פגישתם : " העיתונאי בן יהודה מירושלים היה אצלי . יהודי אדמוני קטן מן האוריינט . אני מתחיל להבחין בסוגים השונים של היהודים . הוא מאריך בסיפוריו 3 ונראה שיש לו תמיד כוונה נסתרת כלשהי " . אף לא מילה אחת על רעיון תחיית הדיבור העבר...  To the book