שלושה ימים ישבו על הקבר בתענית , תפילות ובכיות ולא זזו משם , עד שביום השלישי הופיע לפניהם משמשו של הרבי . נזדקר לפניהם מלוא קומתו ונעץ בהם עיניים תמהות כאומר : על מה כל הרעש ? העלו האומללים את שארית כוחותיהם אחרי ג ' ימים של תענית ותפילות והתחילו מתנים בדמעות שליש לפני המשמש את הצרות והתלאות , הרדיפות וההריגות , שכמותן לא היו ולא נשמעו . הפצירו בו למסור דבריהם לרבם , שיעמוד בפרץ ויבקש רחמים במרומים להצלת ישראל . אפשר שישראל נשמדים וכלים וצדיקים מחרישים ? הזכיר להם המשמש המעשה בשעון . נוהג היה הרבי הזקן ז " ל להחזיק את השעון בידו בשעת אמירת " כתר " . והיה הרבי אומר , שבמעשה זה הוא מעכב את הנשמה שלא תצא מן הגוף . אף הוא היה מסתכל בשעונו כל זמן אמירת " כתר " . היו אומרים – המשיך המשמש – שמתוך שנסתכל בחפץ של העולם הזה קשר את הנפש לעולם הזה . אפשר שזה נכון , אבל לא זה היה העיקר . טעמו של הרבי היה , לאמתו של דבר , אחר לגמרי . למעשה הייתה הנפש שלו רוצה להיפרד מן הגוף . מה לה , " חלק אלוק ממעל " , אצל הגוף ? מה צורך יש לה בו ? ורק על ידי התאמצות ובכבלי ברזל ממש היו מחזיקים אותה . אולם כשהגיע ז...
To the book