נקמה ומרד

האוויר היה דחוס ומחניק . אור עמום של נר קטן הבהב בפינה , בתוך האפלולית הזועמת . תשעת הנאספים הסירו מיד עטיפותיהם ותשע דמויות , ביניהן אחדות עטורות זקני –שיבה ופאות – כסף , ישבו צפופות במעגל וסגרו על השולחן מסביב . הרב שמריה נתכבד בפתיחת הישיבה . הוא לא סירב ופתח קצרות : רבותיי , המצב נואש . כלו כל הקצין , נחסמו כל הדרכים , אפסה כל תקווה . עמא דבר – יש למות מות גיבורים . רוצים להתקומם נגד האויב עם נשק ביד . מרד . אנו הרבנים מתבקשים לחוות דעת תורה . יגיד כל אחד מאתנו את דעתו . שעות מרובות ישבו ודנו , שקלו והתווכחו ארוכות וקצרות בכובד ראש . הדברים נאמרו בלחש ונחלקו הדעות . מהם שאמרו להתקומם : יש להציל את כבוד ישראל , שיהודים לא יובלו כצאן לטבח , שלא יהא דם ישראל הפקר . כנגדם גרסו אחרים : " שב ואל תעשה עדיף " ואין לעשות פעולה שתחיש את הכליה הגמורה . אין היתר להתאבדות לדעת אפילו על פתחה של תהום , ואפילו בשעה שחרב חדה מונחת על צווארו של אדם , אל יתייאש מן הרחמים . הגיעה האשמורת השנייה ועדיין לא באו לכלל הכרעה . עד שקם אחד מהזקנים והתחיל לדבר . רוצה אני – אמר הזקן – לספר לכם מעשה ששמעתי פעם ב...  To the book