. 59 כשנחרב המקדש ולא יכלו לקיים את המצוות הקשורות עם המקדש , הקרבנות התמידים והמוספין , קבעו חז " ל שיש ללמדם או לעשות זכר כל שהוא במקומם ; למדו את דיני המקדש ויצאו חובת מצוות המקדש או עשו זכר להם שנחשב להם כאילו קיימום . ועכשיו , במחנות , אין ביכולתנו לקיים את המצוות בכלל – וגם להן יש תחליף , תפילה או לימוד , ואם זה בלתי אפשרי יש תחליף נוסף החשוב מכול , שיש בו מעין קדושה עליונה , קודש קודשים , קדושת השם : האדם בעצמו בכל אבריו ובכל גופו נעשה המצווה , ועל זה נאמר : " נעשׂה א › ם בּ צלמנוּ " [ האדם ] הפך לקודש קודשים , למצווה קדושה . אדם מישראל , שלא יכול בשואה לקיים מצווה , הרי הוא בעצמו נהפך למצווה , והוא נהפך לתורה חיה , סובלת ומאירה . וכך אומר ר ' יואל לחברו במחנה בשעה שמובילים אותם בפורים לתאי הגזים , " הצטערתי שאין בידי לקיים השנה משלוח מנות והנה נהפכנו אנחנו בעצמנו למשלוח מנות , שתי מנות , הגוף והנפש , משלוח מנות לשמים , לשם אנו עולים , למחיית עמלק " . . 60 [ אמר יצחק במחנה לאחד הרבנים ] : " הראש שלי נתערטל , התגשם , ‘ קרקפתא דלא מנח תפילין ' , ראש של גוי , אין לי תפילין ואין לי ...
To the book