פרק שביעי קדושה בחיי הנישואים

דוד ביאל סבור שהמיניות , קרי ההגדרות המותנות תרבות של המין , משתנה לפי הקשריה וניתן להציבה על ציר היסטורי . לדעתו , אין בהיסטוריה היהודית עמדה אחידה המחזקת או מדכאת את המיניות , אלא מתח מתמיד בין הגישה שרואה בהנאה המינית מטרה לעצמה ובין הגישה שלפיה יש להכפיף את היחסים המיניים למטרות אחרות , כגון הולדה ומילוי צו האל . מתוך מגוון התפיסות בדבר מקומה של המיניות בחייו של הפרט , התגבשה בתנועה החסידית זו שדגלה בסגפנות ובערכים אנטי ארוטיים . דוקטרינת הפרישות מלווה בהסברים תאולוגיים שיונקים מן הגישה הקבלית , ועוסקים ביחסי הגומלין בין החומר לרוח ככלל , ובהגדרת מקומו של הגוף ומיניותו בפרט . דווקא הבעל שם טוב , מחולל תנועת החסידות , דחה רעיונות של סיגופים ופרישות . הוא סבר , על בסיס אסכולת הקבלה הדיאלקטית , שמתוך העיסוק בחומרי ניתן להגיע לרוחני . ההנאה הגשמית — במקרה שלפנינו המינית — אם היא מכוונת למטרות קדושות , עשויה לרומם את העיסוק בחומרי ולהופכו לרוחני . לעומת זאת , בכיר תלמידיו של הבעל שם טוב , ר ' דוב בר ' המגיד ' ממזריץ , התייחס אל עולם החומר כאל רעה שיש להילחם בה במעשים רוחניים . אישים אחר...  To the book