אוצרות, חינוך ומה שביניהם החינוך במוזאונים בישראל - נקודת מבט היסטורית

אורנה יאיר היכנסו לכל מוזאון בעולם , אפילו כזה המשמש רק כארכיון , ושאלו : ‘ מהי ההגדרה של המוזאון הזה לאנושות ? ׳ תצאו תמיד עם תשובה כלשהי . בכמה מקרים תהיה התשובה מבוישת ואפילו מבולבלת ; במקרים אחרים בוטה ונחרצת . תהיה זו איוולת לנסות לומר כאילו מוזאונים מספקים את התשובות הנכונות . כולן נכונות : אנו יוצרי כלים ויוצרי סמלים ועושי מלחמה . אנו נעלים ומגוחכים , יפים ומכוערים , עמוקים ורדודים , רוחניים ומעשיים . ( פוסטמן , , 1998 עמ׳ 186 ) המוזאונים היו לאוצרי הון תרבותי ומכשיר להפצתו . בדרכם שלהם הם משחזרי ההיסטוריה ובוניה , משמרי המורשת , מגבשי הזהות החברתית ומחנכים . הם התמסדו כמקום לבילוי ולקיום אירועים , כסביבת למידה בלתי פורמלית וכמוסד המקיים קשרי גומלין עם מערכת החינוך הפורמלית . בין המוזאונים - ספקי השירותים התרבותיים , החינוכיים והבידוריים - לבין הקהילה התומכת התפתחה מערכת של אחריות שמצדה האחד המוזאון , ספק השירותים הללו , ומן הצד האחר הקהילה התומכת ( גרדנר , ; 1996 הרתאן , ; 2003 עירון , ; 1994 שלרת׳ , ; 1993 Greub & Greub , 2006 ; Hein , 1999 , 2000 ; King , 1996 ; Lavine & Karp...  To the book