חינוך מוזאוני - היסטוריה, תאוריה, פדגוגיה

יערה מוגדם ההיסטוריה של החינוך המוזאוני חינוך מוזאוני כתחום מחקרי וכמקצוע הדורש הכשרה אקדמית הוא תוצר של של מאה השנים האחרונות , מאמצע המאה ה - 20 ועד ימינו . מוזאונים שהיו עד המאה ה - 19 אוספים פרטיים של בעלי ממון נהפכו בהדרגה לנחלת כלל הציבור . בתחילה נתפס המוזאון כמקום שבו אפשר “ לחנך את העם״ , כצינור להעברת מסר לקהילה . ואולם המסרים שהועברו היו אלו של הממסד הדתי והמדעי . האוצרים היו הפטרונים החדשים של המוזאונים והאוספים , והם אלו שקבעו מהי תרבות ראויה להצגה . המפנה בהתייחסות המוזאונים אל קהל המבקרים חל עם עלייתו של החינוך הפרוגרסיבי , שהתפתח בארצות הברית בסוף המאה ה - . 19 הפילוסופיה שמאחורי החינוך הפרוגרסיבי שמה דגש רב בלמידה חווייתית ובקשר שבין החברה ללומד . מוזאונים נקראו לשלב פן חינוכי בהווייתם , ובשנת 1934 כבר הציעו 15 % מהמוזאונים בארצות הברית תכניות חינוכיות לציבור ( Roberts , . ( 1997 בין החלוצים שראו בתפקידו של המוזאון אתר חינוכי המציע לקהילה מקום מפגש ללמידה היה ג׳ון סי דנה ( , ( John C . Dana מנהל מוזאון ניוארק . דנה האמין שהמוזאון אמור לייצג פילוסופיה ממוקדת קהילה , ושת...  To the book