|
|
ח׳אלד עראר הקדמה שלב הכניסה לתפקיד התבטא בשמחה ופחד בו זמנית , שמחה שסוף-סוף הצלחתי , ופחד מכניסה לחוויה חדשה שלא חוויתי קודם . בשלב ההתבססות הפחד נהפך ליצירתיות . הייתי צריכה להתגבר על הפחד הזה ולהתחיל לעבוד . ביטחון עצמי גבוה - זה מה שהרגשתי בתקופה ההיא . אחרי זה שלווה ורוגע נפשי [ ... ] וכעת התחילה התקופה החשובה ביותר והיא לשמור על ההצלחה . לכן התקופה הזאת מאופיינת בדאגה מופרזת לבית הספר , הרי הוא הפך לחלק גדול מהחיים שלי . ( אימאן ) כשהקשבתי למילותיה של המנהלת אימאן הבנתי את מקומם של הרגשות ואת השתנותם במשך הקריירה של מנהלות במערכת החינוך הערבית בישראל : ראשית הקושי האובייקטיבי במעבר מהוראה לניהול ; אחר כך , בשנים הראשונות בתפקיד , הצורך להדחיק רגשות ולשלוט בכניסה לתפקיד ; ולבסוף הנטייה לחמלה , לפרגון ולהכלה בשלב ביסוס הקריירה וקבלת הקביעות בניהול בית הספר . הדבר גם הפגיש אותי עם הביוגרפיה האישית שלי כמנהל בית ספר וכשותף בהכשרת מנהלים שלא אחת משתמש בהדמיות של אירועים , שכוללות בין היתר היבטים רגשיים ודילמות אתיות . דבריה של המנהלת אימאן עוררו את סקרנותי בדבר הדרך שבה מנהלות ערביות ...
To the book |
|
|